הביצעים שבהר המשחה- ובו גם כמה פרטים הקשורים להר המשחה ולחומה המזרחית
א. הר המשחה האם הוא בכלל ירושלים והאם היה המקום מוקף חומה אי פעם
הר המשחה הוא הר הזיתים. כך עולה מתרגום יהונתן למלכים-ב (כג,יג). וכמ"ש להדיא הרד"ק שם. ויתכן שנקרא המקום הר הזיתים משום מ"ש בב"ר (פרשה לג) על פסוק והנה עלה זית טרף בפיה שמהר המשחה הביאתו, וע"ש במתנות כהונה. ומכאן גם שמו הר המשחה, כי משחה בארמית הוא שמן, וכמ"ש רש"י בשבת (נו,ב). ומפורש (בזכריה יד,ד) שהר הזיתים מקומו "על פני ירושלים מקדם". וביחזקאל (יא,כג) נקרא הר הזיתים "ההר אשר מקדם לעיר".
נאמר בתורה (במדבר יט,ט): "ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור". בספרי שם (פסקא קכ): "אל מחוץ למחנה. חוץ להר המשחה". לפי"ז הר המשחה נקרא תוך המחנה. אמנם מבואר נגלה לכל מעיין כי טעות סופר הוא בספרי, וצ"ל: "חוץ למחנה. בהר המשחה". וכאשר כן הוא במשנה פרה (פ"ג מ"ו) וברמב"ם הל' פרה (פ"ג ה"א), שמקום שריפתה הוא בהר המשחה עצמו, ע"ש. וכן הגיהו הגר"א ומהרד"פ בספרי דבי רב שם. ובספרי מהדו' הורויץ (פיסקא קכד) הנסחה: "חוץ למחנה. להר המשחה". כלומר להר המשחה היה לוקח ושורף אותה. ואמנם מפרש הרמב"ם ש"חוץ למחנה" היינו חוץ להר הבית, ע"ש. וא"כ אין מהספרי ראיה לסתור. אלא אדרבא קצת ראיה שהר המשחה הוא בכלל ירושלים. ומ"ש מרן בכס"מ שם שחוץ להר הבית לאו דווקא, אלא חוץ לירושלים. ולפי"ז משמע שהר המשחה היה חוץ לירושלים, להלן נכתוב שיתכן שלא כל הר המשחה היה בכלל ירושלים. ועכ"פ עיין בחסדי דוד (פרה פ"ג) שכתב שדברי מרן אינם מחוורים. ויתירה מזה כתב במרכבת המשנה שם שאפשר שהר המשחה היה תוך החומה, ע"ש. ואכמ"ל. וגם יש לפרש שכוונת מרן על ירושלים המקודשת דווקא ולא על חומות ירושלים.
בשבועות (טז,א): "אבא שאול אומר שני ביצעין היו בהר המשחה, תחתונה ועליונה [בשיפוע ההר היו, ואחת למעלה בגבהו ואחת בשפולו. רש"י]. תחתונה נתקדשה בכל אלו, עליונה לא נתקדשה בכל אלו, אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים, תחתונה שהיתה קדושתה גמורה עמי הארץ נכנסין לשם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, עליונה שלא היתה קדושתה גמורה עמי הארץ היו נכנסין שם ואוכלין שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני, וחברים אין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני. ומפני מה לא קידשוה, שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וכו'. למה הכניסוה [את העליונה], מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה היא ליכבש משם. מבואר מזה להדיא שהר המשחה היה מוקף חומה, ותוך ירושלים היה, אלא שהעליונה לא נתקדשה בקדושת ירושלים. וכבר כתבתי במקו"א [ראה תנובות שדה גליון 28] שהחומה התחתונה הייתה בתחתית הר המשחה מצידו המערבי, והעליונה הייתה אי שם במרומי הר המשחה בסמוך ליישוב שנקרא בזמנם "בית פאגי" שהיה מזרחית לחומה. ע"ש. וזהוא כוונת רש"י בשבועות שם, ע"ש. ולא אכפול כאן הדברים.
ובמשנה סופ"ג דפרה ובתוספתא שם מבואר שאת שמן המשחה היו חולקים לשלשה חלקים, אחד ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות, וזה שבהר המשחה היו הכהנים מקדשים ממנו פרות אחרות. משמע שהר המשחה היה מקום טהור ובתוך ירושלים, שאל"כ מה ראו להניח את החלק החשוב ביותר מאפר הפרה, שנועד להשתמר לדורות, במקום שהוא חוץ לירושלים ואינו משתמר בקדושתה. הלא אפר הפרה הגם שאינו אלא אפר, דבר המקבל טומאה הוא, כמו שהוכיח הרשב"א בתשובה (ח"א סי' ל"ב) מגופא דקרא, והביא שכ"כ הר"י מגאש, ע"ש.
עוד הוכיחו בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' א) ובספר הר הקדש (עמ' כא) ממ"ש רש"י בסוכה (נא,א) שלא הייתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור שמחת בית השואבה שהמנורות היו גבוהות והחומה המזרחית נמוכה, וכו' משמע שהיה עיקר היישוב הירושלמי היה מזרחית להר הבית. [אמנם לשרי לן מר, דברים אלו צריכים יישוב, כי נראה ברור במקורות הן של יוסף בן מתתיהו והן של מדרש תדשא בסופו, שלא כן הוא, ועיקר היישוב בעיר העליונה מערבית להר הבית והתחתונה דרומית לו. וגם אי אפשר להכחיש את הנראה לעין שאין אנו רואים שרידי יישוב כלל מזרחית להר הבית].
ובפסיקתא רבתי (פרשה לא): "ולאשר בחשך הגלו, לאילו שנתונים לפנים מסמבטיון, וכו' הקדוש ברוך הוא עושה להם מחיליו וכו' עד שהם באים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקדוש ברוך הוא עומד עליו והוא נבקע להם [והם] עולים מתוכו, כמו שזכריה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונבקע הר הזיתים וכו'. וכן הוא בילקוט ישעיה רמז תס"ט. גם באותיות דר' עקיבא (בתי מדרשות ח"ב עמ' שסד): "וירד ה' על הר סיני וכו' ובה עתיד לירד לירושלים לחדש את העולם שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" כו'. מבואר נגלה מלשונות מדרשים אלו שהר הזיתים בירושלים הוא. [ומדברי הפסיקתא הנ"ל יש סמך ברור למה שנוהגים לקבור מתים בהר הזיתים הגם שאין קוברים מתים בירושלים, דמכיון שתחיית המתים עתידה להתחיל מהר הזיתים וגם מיתי חו"ל יתגלגלו ויקומו בהר הזיתים, א"כ אדרבא עתה המקום ראוי ביותר לקבורה מכל מקום אחר. ושו"ר שכבר בספר תבואות הארץ (עמ' שמז) עורר על כך. ולא כמו שכתבו בשם הגרש"ז אוירבאך זצ"ל בתחומין (ח"י עמ' 139) שהקבורה בהר הזיתים היא רק משום אהבת ציון וירושלים].
ב. תיאור הר הזיתים ומה הם הבצעים
מזרחית לירושלים הר גבוה מאוד, במרכזו גבוה הוא מהר הבית שמשמאלו בכמאה מטר, בתחתיתו נראה כולו כהר ענק אחד, אבל מחציו של ההר ועד לראשו מזדקרים מההר שלשה כיפות המשתרעות מצפון לדרום – והוא הר הזיתים. הכיפה הצפונית של ההר נקראת כיום הר הצופים. והדרומית מלאה בקברות ישראל עד לשיפוליה. ומתחתיו בנחל קדרון נמצא יד אבשלום וקבר זכריה הנביא ומערת הכהנים בני חזיר (המיוחס גם כבית החפשית) ונקרא האיזור כולו עמק יהושפט. הכיפה האמצעית היא המקבילה מזרחית לכיפת הסלע (מסגד עומר), גם כיום אין בראשה קברות אלא יישוב ערבי הנקרא "א-טור". במרכזו של הכפר נמצא מסגד שבתוכו לפי המסורת נמצא קבר חולדה הנביאה. מזרחית לו נמצא עוד רכס הר והוא בית פאגי.
נסחת הירושלמי בסנהדרין (פ"א ה"ג): "שני ביצים היו שם התחתונה והעליונה" וכו'. ורש"י בשבועות (טז,א) מפרש: "ביצעים. מרישק"א בלעז". ברש"י שופטים (ד,יא): "אילון בצעננים. מישר אגניא, מקום מישר של בצעים מריש"ק בלע"ז, והוא אגניא גבים כמין גומות שהמים נקבצים שם אגני דארעא מקרון". משמע שהבצעין הללו אינן חומות כלל אלא ביצות מים. ולפי זה באמת לא היו מעולם חומות מגן בהר הזיתים, משום שבצעים שמזכיר התלמוד אינם חומות מגן כלל. אלא ביצות מים שנעשו לצורך הגנה. אמנם רש"י עצמו בפסחים (סג,א) ובעוד מקומות כותב שבית פאגי הוא מקום חיצון של ירושלים וחוץ לבית פאגי הוא חוץ לחומת ירושלים. וכן מוכח במנחות (עח,ב) ע"ש. והר"ן בסנהדרין (יד,א) כותב להדיא שבית פאגי הוא מקום שהוסיפו על ירושלים וכו'. וללא ספק כן הוא האמת שהבצעים הללו הם חומות מגן. וכ"כ בספר עיר הקדש והמקדש (ח"ב פרק ה), ע"ש. וראה להלן בדברי יוסף בן מתתיהו.
ג. קבר חולדה הנביאה בירושלים
מסורת זו שקבר חולדה הנביאה מקומו במורמי הר הזיתים מעידים עליה הכפתור ופרח (בפרק ו) ור"מ בסולה (הנוסע האלמוני משנת הרפ"ב) (מהדו' ב.צ. עמ' 54) והרדב"ז (סי' תרלג). [ושוב ראיתי שבספר ירושלים בספרותינו (עמ' 141) הביא שגם ר' יצחק חילו, שחי בשנת הצ"ב, כתב כן, ע"ש]. ומכיון שחכמים אלו ביקרו בירושלים בתקופות שונות, ניתן לומר בבירור כי מסורת זו הייתה רווחת בקרב אנשי ירושלים מקדמת דנא. ובנוסף לכך כתב הרב המני"ח בספר אלה מסעי (פרק ד) שרבינו האריז"ל אישר שקבר חולדה מקומו על הר הזיתים.
והנה קבר חולדה הנביאה בתוך ירושלים הוא, כמבואר בתוספתא (ב"ב פ"א): "קבר שהקיפתו העיר וכו' כל הקברים מתפנים חוץ מקבר המלך ומקבר נביא ר' עקיבא אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנים אמר לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגע בהם אדם מעולם אמר להם משם ראיה מחילה הייתה שם והייתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון. והקשו הכפתור ופרח הרדב"ז הנ"ל וכן בבאורו על הרמב"ם הל' בית הבחירה (פ"ז הי"ד), הרי אין קבר חולדה וקברי בית דוד בתוך ירושלים כלל, (לפי ההנחה שקבר חולדה הוא בהר הזיתים וקברי מלכי בית דוד הם בהר ציון המערבי), ותרצו שניהם שאמנם עתה אינם בתוך ירושלים, אבל מתחילה הייתה ירושלים גדולה הרבה יותר, וכמ"ש בב"ב (עה,ב) דירושלים תלתא פרסאי הוה. אבל מהרי"ט (חיו"ד סי' לז) כתב שקבר חולדה שבהר הזיתים הוא בתוך ירושלים ממש, כי שם היה ביתה כמ"ש במלכים ב' (כד,ד) והיא יושבת בירושלים במשנה, ופרש האברבנאל כי היה ג' חומות לירושלים והייתה יושבת בשניה או בשלישית שנקראת שניה לבצעים, וכמ"ש הגמ' בשבועות הנ"ל שב' בצעים היו בהר המשחה, וכו' ומתחילה היה שם יישוב ובו קבר חולדה, ואח"כ בבית שני הוסיפו את הבצעים הללו, והגם שהעליון לא נתקדש בקדושת ירושלים עכ"פ כיון שבכלל ירושלים הוא, לא היו קוברים שם כלל, והיה בדין לפנות משם את הקברים, כשם שאין מלינים בה את המת, וכו' וקבר חולדה היה שם כבר מתחילה ואח"כ הוסיפו על העיר, ולכן שאלת התוספתא היא אמאי לו פינו את קברה, ולא כיצד קברוה שם, ע"ש באורך. גם במהר"י קורקוס בהל' בית הבחירה (פ"ז הי"ד) שכתב שאיסור קבורה בירושלים הוא משום אוכלי טהרות הוא, שלא יטמאו, ע"ש. פשוט שנוהג איסור זה גם מחוץ לירושלים המקודשת, דכיון שדרים שם אוכלי טהרות יש לפנות את הקברות משם.
ומכל האמור עולה בבירור כי הר הזיתים בתוך ירושלים הוא, והיה מוקף חומה, אלא שלא נתקדש בקדושת ירושלים.
ד. ערעורים ותהיות על מקום הבצעים וקבר חולדה
ואולם כמה עוררים וערעורים יש, הן על עצם קביעה זו שהבצעים הם בהר המשחה, והן על כך שקבר חולדה הוא בהר הזיתים. הראשון שערער על קביעת מקום הבצעים וקבר חולדה הוא ר"י שווארץ בספר תבואות הארץ (פרק ז עמ' שמח-שנא, הוצ' לונץ), ותוכן דבריו, כי לא יתכן שירושלים התפשטה על הר הזיתים כלל, ומ"ש הכפתור ופרח ומהרימ"ט והרדב"ז הוא טעות שהטעתם לשון הגמ' בשבועות שאומרת שב' בצעים היו בהר המשחה, אבל טעות סופר הוא בגמ', כי בירושלמי סנהדרין פ"ג ובתוספתא סנהדרין פ"ג לא נזכר אלא שהבצעים היו בירושלים, ואינם במזרח אלא כדברי יוסיפון בספרו לרומיים, שכתב ששלשת החומות היו בצד הצפוני. ובספרי חכמי הנוצרים כתבו על מקום קבר חולדה שהוא מקום קבורת נזירה אחת וכו' והכפתור ופרח האמין לערבים שאמרו שהוא קבר נביאה וכו' ואחריו העתיקו כל הבאים אחריו.
גם רא"מ לונץ בהערותיו על הכפתור ופרח (עמ' קא) העיר על הכפתור ופרח כי לא יתכן שנתפשטה ירושלים למזרח כלל, שהרי נחל קדרון עובר במזרח להר הבית ומפריד בינו לבין הר הזיתים, וללא ספק היה נחל קדרון מחוץ לירושלים כדמוכח ממקומות רבים. וגם הרי בתוספתא אמרו שהיה מחילה שהייתה מוציאה את הטומאה לנחל קדרון. ועוד קשה שהרי באמצע הר הזיתים יש קברי הנביאים חגי ומלאכי, ולרגלי ההר בית קברות עתיק יהודי מימי הבית השני וכו' ובתוספתא נאמר בפירוש כי רק קברי מלכי בית דוד וחולדה היו בירושלים. לכן הנכון הוא מ"ש בתוספתא בסנהדרין שהב' בצעים היו "בירושלים" והוא הנקרא אצל מתתיהו הכהן "בצעתא" ומקומם בצפון העיר ולא בהר המשחה. וצדקו דברי אבא שאול שאומר "שתורפה של ירושלים הייתה ונוחה להכבש משם" כי צד זה כולו מישור, אבל מצד המזרח ששם הר המוריה אינו מקום תורפה. וגם הרי הנוסע ר' בנימין מתודלה והרב אלה מסעות וכו' לא הזכירו כלל את קבר חולדה בהר הזיתים וכו'.
אף הגרימ"ט בספר עיר הקדש והמקדש (ח"ב פ"ה) החזיק בדשבריהם, וטען ככל הטענות הנ"ל, ופתח בדברי יוסף בן מתתיהו במלחמות (ספר ה דף ב) שצפון העיר הנבנה מחדש נקרא "ביזתא". והיא "בצעתא". ולא יאומן כי יסופר שהר הזיתים הוא מקום הבצעים, שהרי נחל קדרון מפסיק וכו' וט"ס הוא, וכו' ע"ש.
ה. יישוב התהיות
והנה אין ספק כי נכונים ונאמנים דברי יוסף בן מתתיהו שבצפון העיר הוסיפו חומה שניה ושלישית. וכבר נתגלו דרידי חומות אלו לעין, וכמ"ש הגרימ"ט שם, ויש ספר שלם שנקרא "שלשת החומות הצפוניות" [כמדומני בהוצאת משרד הביטחון] שבו תיאור גילוי החומות ומקומם ותצלומים שלהם. ברם מי גילה רז זה שהירושלמי והתוספתא והגמ' בשבועות מדברים על אותם חומות שמדבר יוסף, הרי יש מקום לומר שהבצעים הנז' בתלמוד הם אכן בהר המשחה, והבצעים שמזכיר יוסף הם בצפון העיר. ועוד נשוב לדבריו להלן.
וקודם כל נראה שלשבש את נסחת הגמ' ולגרוס "בירושלים" במקום בהר המשחה, ולומר שהמקום הוא בצפון העיר, הוא ריפוי שבר על נקלה. כי הרי הגמ' אומרת שהבצעים היו "תחתונה ועליונה" ואם הוא בצפון העיר שכולו משור, אין הבנה כלל למילים אלו. ובכלל הרי גם במגילת תענית (פרק ו) בכל המהדורות, מפורש כלשון הגמ' בשבועות. ולשבש גם את זה הוא דבר שלא מתקבל על הדעת. ומכיון שבתוספתא ובירושלמי בסנהדרין הנ"ל לא כתבו איה מקומם של הבצעים, אלא כתבו סתם שבצעים אלו היו "בירושלים", א"כ פשוט שיש להשוות הדברים עם הבבלי, ולומר שבצעים אלו הם בירושלים בהר המשחה, כדחזנין בפסיקתא וביתר המדרשים הנ"ל שהזכרתי, שקוראים בפשיטות להר הזיתים ירושלים. וגם ללא כל קשר לקושיות הנ"ל כך נכון יותר מאשר לשבש את נסחת הגמרא. וכמדומני שכל מבין עם תלמיד יסכים לזה. [וללא ספק נשמט לרגע מהגרימ"ט לשון מגילת תענית הלזו, כי בספרו עיר הקדש והמקדש (ח"ב עמ' נא בהערה) כותב על מעלתה ומהימנותה של מגילת תענית, ושלשונה מדוייק כלשון המשנה ממש, וכל מקום שדברי יוסף בן ממתיהו סותרים לה דבריו בטלים, וכו' ע"ש. ואיך ייתכן שפרק קודם ישבש את נסחת הש"ס על סמך דברי יוסיפון ואת נסחת מגילת תענית לא יזכיר].
ומה שטענו איך אומרת הגמ' שצד המזרחי הוא תורפה של ירושלים שנוחה להכבש משם, הרי אדרבא המקום הוא הררי ואין הרבה אפשרות לעבור כי נחל קדרון מתחתיו וכו', ומהר הזיתים לא נח כלל לכבוש. לדעתי אינה קושיא כלל, שהרי חומת העיר המזרחית שהיא גם חומת הר הבית הייתה נמוכה יותר משאר חומות העיר, כמפורש במשנה במסכת מדות (פ"ב מ"ד): "כל הכתלים שהוי שם היו גבוהים חוץ מכותל המזרחי שהכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה מתכוין ורואה פתחו של היכל" וכו'. וראה גם ברש"י ביומא (ט,א) שכל כתלי הר הבית היו גבוהים כ' אמה מעל לשערים חוץ מהמזרחי וכו', ע"ש. וכיון שהחומה של ירושלים שכנגד הר המשחה הייתה צריכה להיות נמוכה מסיבה זו, א"כ שפיר המקום הוא מקום תורפה יותר משאר מקומות העיר, והיה צריך לעשות לה חיזוק חיצוני, כדי להגן על העיר. זאת ועוד, כי ללא ספק מכיון שממרומי הר הזיתים ניתן לראות את כל ירושלים ולתכנן משם דרכי כיבוש, אין לך דבר תורפה יותר מזה, שהאויב יושב במקום גבוה וצופה על מבואות ומוצאות העיר.
ובאשר לטענה כי נחל קדרון הוא מקום קברות וכו'. דומני שגם על זאת יש להשיב ממשנה מפורשת במסכת פרה (פרק ג משנה ו): "כבש היו עושים מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום שבו כהן השורף את הפרה". ואם המקום שכנגד הר המשחה היה מקום קברים וכו' איך אומרת המשנה שמפני קבר התהום עשו כן, הלא קברים ממש היו שם בנחל קדרון. והיתכן שיתנו יד לקבור במקום או להשליך בו דבר טומאה. אלא ודאי הקברים והשלכת הטומאה נעשתה בנחל קדרון דרומה לירושלים העליונה, באיזור הכפר הנקרא כיון סילוואן.
והאמת שגם כיום אין כלל קברים בנחל קדרון במקום המקביל להר הבית, פרט לקברות זכריה הנביא, שכבר נתבאר שאין מפנים קבר נביא. וקבר בני חזיר – מסתבר מאוד שהוא מתקופה מאוחרת, בשלהי בית שני, שאז כבר לא היה שליטה על הנעשה, כדלהלן. וכל שאר הקברות הם בשיפולי הרכס הדרומי של הר הזיתים.
גם מה שכתב הרב תבואות הארץ שהכפתור ופרח הוא שהמציא שקבר חולדה היה בהר הזיתים וטעה וכו'. אינו נכון, שהרי ר' יצחק חילו, שחי בשנת הצ"ב, בתקופת הכפתור ופרח, והנוסע ר"מ בסולא שהיה בשנת הרפ"ב, כמאתים וחמישים שנה אחר הכפתור ופרח, ומעיד על כך כדבר פשוט, ואינו מזכיר בספרו את בעל הכפתור ופרח, ומסתבר שלא ראה את ספרו, מכיון שנדפס לראשונה רק בשנת ש"ט. [לעדות הרב המני"ח בשם האר"י איני רואה חשיבות עליונה. כי יש תהיות בכמה מדבריו שם בשם האר"י. ומקורם נעלם. ורבים הדברים הנמסרים בשם האר"י, וכשאינם בח' שערים, כתב מרן חיד"א זלה"ה שאין לסמוך עליהם. ואכמ"ל].
והאמת אגיד כי איני יודע יישוב ברור לדברי ר' עקיבא שאמר שמחילה הייתה יוצאת מקברי בית דוד לנחל קדרון. הכיצד יתכן זה, אם קברי בית דוד הם במערב העיר בירושלים העליונה ומחילה שתעבור מתחת לכל ירושלים עד נחל קדרון, על מה ולמה, הרי גי בן הנום, לדרומה סמוך ומראה, ולמה לי כולי האי. וכך איני יודע ליישב איך ייתכן שמקבר חולדה הייתה מחילה לנחל קדרון, הרי שפולי ההר הזיתים המזרחי ודאי לא נתקדש, ולמה לטרוח טירחה עצומה לעשות מחילה על פני כל ההר העצום הזה. ומחמת קושיא עצומה זו יש חוקרים שבאמת העתיקו גם את קברי בית דוד ממקומם, והגלו אותם למקומות לא נודעו.
וכמדומי שיתכן מאוד לומר שכיון שנחל קדרון הוא היה המקום שאליו היו מוציאין את הטומאה, והיה מפורסם לאוכלי טהרות, לא רצו לטמא עוד מקום נוסף, ועמלו וטרחו רבות כדי לשמור על קדושתה של העיר וסביבותיה, ולרכז את הטומאה למקום אחד. ולא נפלא ולא רחוק הוא הדבר, שהרי כדי לשרוף את הפרה האדומה בנו גשר חלול בעל שלשה כיפות כולו, מהר הבית עד הר המשחה, שהוא כשלעצמו עבודה עצומה, והכל משום ספק טומאה של קבר התהום, א"כ אל נא נשתאה ונתפלא אם גם חצבו מחילות עצומות להוציא את הטומאה לנחל קדרון דווקא. ולפי"ז מי שהוא כהן ודבק במסורת יהיה רשאי ללכת ולהשטתח על קברות מלכי בית דוד וקבר חולדה. ולא מקובל עלי מה שהחמיר בזה בספר הר הקדש (עמ' כה) שלמרות שדבק במסורת ודחה דברי הרב תבואות הארץ בדרכו שלו, כתב שאין לכהנים ללכת לקברות אלו כי אינו ברור וכו'. והוא תימה. דלאחר שכל כולו בא לחזק ולומר שקבר חולדה ידוע מהאר"י וכו', שב ומרפהו. אבל הנכון הוא כי כיון שאין אנו יודעים כלל את מקומם של מחילות אלו, ומסתבר מאוד שבמהלך המלחמות ורבות השנים נחרבו ונסתמו, אין מקום להתיר דבר זה על סמך המציאות שהייתה לפני אלפי שנים.
ו. תיאור חומות העיר על ידי יוסף בן מתתיהו ומתי נחרבו הבצעים
ועתה נבוא לדברי יוסף בן מתתיהו ראשון ההיסטוריונים היהודים, ועד ראיה. בראשונה נביא בקצרה את תיאור חומות ירושלים לפני הכיבוש כפי שמתארם יוסף במלחמות (חלק ה מפרק ד ואילך); ירושלים הייתה מוקפת בשלש חומות בצורות מכל עבריה, מלבד המקומות אשר סוככו עליהם נקרות עמוקות אשר לא תעבור בהם רגל איש, כי שם נמצאה רק מצודה אחת. עוד מתאר את ירושלים העליונה באיזור מצודת דוד, והתחתונה בחקרא ובעמק הטורופויין (מדרום לעופל עד השילוח). אמנם כשבא יוסף לתאר את מקומם של שלשת החומות כותב כי החומה הראשונה היא החומה הישנה שבנה שלמה שהקיפה את כל העיר, והשניה הקיפה את הצד הצפוני בלבד. והשלישית היא חומה מאוחרת שהחל בבנייתה אגריפס, והושלמה מאוחר יותר, לצורך הגנה על התושבים הרבים שנתיישבו בצד הצפוני מעבר לחומות היישנות מחוסר מקום. חלק חדש זה של העיר שנקרא "ביזיתא". [ביזיתא זו החליטו מאוחר יותר כי היא ביצעתא, והוסיפו לומר עוד כי החומה שלפניה גם נקראת בצעתא, ומכאן העבירו את הדרך אל שתי הבצעים ש"בירושלים" ולא בהר המשחה. והקורא יראה וישפוט לבד אם יש צדק בזה. ואיך מתיישב זה עם הגמ' שאומרת שהוסיפום מפני שתורפה של ירושלים היא, הרי יוסף אומר שהוסיפו משום שהיישוב גדל ויצא אל מחוץ לחומות]. ואמנם ללא ספק בכל תיאור מצב במלחמה אין יוסף מזכיר כלל את הר המשחה כמקום הקשור לירושלים וכמוקף חומה, ואדרבא כותב בהמשך הפרק שטיטוס לא מצא דרך לבוא אל העיר אלא מצידה הצפוני כי ייתר הצדדים מוקפים נחלים והגישה אינה נוחה כלל. וכותב כמה פעמים שהמחנה הצבאי ומושבו של טיטוס היה בהר הצופים. ואכן כותב שהחומה הצפונית השלישית ואחריה השניה הם שנפלו ראשונים לידי טיטוס כי לא היו חזקות דיים. ואמנם מכאן ואילך הייתה לטיטוס עבודה קשה כי החומה הראשונה הייתה חזקה וטובה מאוד, ולכן פנה והטיל מצור צמוד על כל ירושלים בדייק שהקיף את כל ירושלים לכל רוחותיה, ומצידה המזרחי עבר דייק זה בין הקדרון להר הזיתים. בספר שישי מספר יוסף על המצור ועל כיבוש ירושלים עצמה מצידה הצפון מערבי. וכן על כיבוש הר הבית.
הסתירה בדברי יוסף, שמתחילה כותב שכל ירושלים הייתה מוקפת שלש חומות, וכו' לבין תיאור שלשת החומות ברורה. ואמנם בקדמוניות (יד,טז) כשמתאר את כיבוש ירושלים על ידי הורדוס, כותב שהעתיק את מחנהו לפני בית המקדש, שהוא המקום הנוח ביותר להסתער עליו, [וממהלך הדברים שם ברור שהמדובר על הצד המזרחי], ובמהלך הכיבוש כותב יוסף שהיו שם ב' חומות, שכיבושם ארך זמן רב, ואח"כ עוד התבצרו היהודים, ונלחמו מתוך העזרה ומירושלים העליונה, ע"ש. ומכיון שכן, ברור כי הייתה חומה נוספת מזרחית לחומה הקיימת כיום. ולדעתי זו הוא הביצעתה הראשונה שנבנתה במזרח, בשיפולי הר הזיתים, שנתגלתה לא מזמן, כדלהלן. ובכך מתיישבים גם דברי יוסף הנ"ל. ועל מקומה המדויק של חומה נוספת זו במזרח, ראה להלן.
ואמנם ממה שכותב יוסף שמחנה טיטוס היה יושב על הר הזיתים, ושאת הדייק בנו בין הר הזיתים לקידרון נראה ברור שלא הייתה כל חומה מעבר לחומת ירושלים. א"כ צריך לומר שחומה זו חרבה בזמן כבר בטרם בואו של טיטוס. ובכל זאת לא בחר טיטוס לכבוש את העיר מהצד המזרחי על אף שחומתו הייתה נמוכה כאמור. מה שנראה כסותר לדברינו הנ"ל. אבל האמת כי לא מעט החסיר יוסף מתיאור הכיבוש. ראשית, אינו מתאר כלל כיצד נכבש הר הבית ומאיזה צד, וכבר העיר על כך שמחוני בהערותיו למלחמות (עמ' 501). גם אין יוסף מספר כלל על כיבוש העיר התחתונה. ולכן מי שחושב שעל פי ספר זה אפשר לבנות ולהרוס דברים ברורים במקורות חז"ל טועה לדעתי טעות חמורה. ומי שיתבונן מעט יראה כי לא הייתה דרך להבקיע את הר הבית אלא מצדו המזרחי, כי יתר הצדדים הוי חסומים לחלוטין. הכותל המערבי הוא כותל איתן ענק ממדים. והכותל הדרומי אין כל גישה אליו לפני כיבוש והריסת החקרה, וגם הוא כותל ענק ממדים. הכותל הצפוני של ההר היה מעורה בבתים עד צפון העיר ואינו עביר למחנה צבא משוריין באלים מנגחים, וכו'. לא כן הצד המזרחי, הוא נח לכיבוש ונשלט על ידי תצפית מהר הזיתים.
ואם נכונים דברינו נראה כי ללא תועלת היה לו לטיטוס כיבוש העיר עצמה מהצד המזרחי, שהרי העיר העליונה הייתה מבוצרת מאוד, והגישה אליה מצד מזרח אינה מתאפשרת כלל לאנשי צבא, הן מצד בתי העיר הרבים והן מצד הסכנה העצומה, שעדין רוב יושבי העיר הם למעלה. כל זה היה ידוע לטיטוס, הן מכיון שהיו בידו שבויים רבים ובראשם יוסף עצמו, שללא ספק גילו לו את מבואי העיר, ואת מלחמתו המתמשכת של הורדוס שבאה מהצד המזרחי. והן משום שכאמור מהר הזיתים יכל לראות את כל החלק המזרחי בבירור. ולכן נראה שמ"ש הגמ' שירושלים הייתה נוחה להיכבש מהר השמחה הכוונה על הר הבית עצמו, ולא על יתר העיר.
מתי אם כן בטלה הביצעתה העליונה שבהר המשחה, איני יודע. אמנם ידוע כי בימי בית שני כבר עלו היונים על הר הבית וכבשוהו כמה פעמים, כמסופר בספר חשמונאים. ויוסף בן מתתיהו (במלחמות ו,י) מונה חמשה מלכים שכבשו את ירושלים העיר – אבל לא החריבוה – בטרם בוא הרשע טיטוס להחריבה. ולא נפלא שעכ"פ החריב אחד מהם את הביצעתה וביטל את היישוב במזרח העיר. ובחשמונאים (א סו"פ ד) מסופר שלאחר שכבש יהודה המכבי את העיר מידי היונים ביצר את העיר בחומות בצורות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש ועל הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. וכך כותב גם יוסף בקדמוניות (ספר יב עמ' 62). משמע שבטרם זה לא היו החומות בצורות כל כך, ולא היו מגדלים גבוהים וכו'. והטעם לכך ברור, כי את ירושלים בנו עזרא ונחמיא באדיבותם ותחת חסותם של כורש ודרויש הפרסיים, וללא ספק לא הניחם לבצר את העיר. ויעידו על כך דבריו של עזרא (פרקים ה-ו): על כתב השטנה שכתבו השומרונים על כך שהבית נבנה באבן חזקה מאוד. וכפי שמספר יוסף בן מתתיהו בקדמוניות (ספר יא עמ' 11) שבזמן בנין בת המקדש השני פנו השומרונים לדריוש בטענה שהיהודים מבצרים את העיר, והמקדש נראה יותר כמצודה מאשר כמקדש, ומשנודע לדריוש שיש בזה חשש לממשלתו בעיר, בדק את הענין וציוה שלא להפריע את הבנין וכו'. אבל ללא ספק לא הניח לבצר את העיר. ולכן נהרסה העיר והחומות ידי אנטיוכוס, כמ"ש בחשמונאים (א,א לג) ובקדמוניות שם (עמ' 56). ורק בתקופת מרד החשמונאים בוצרה העיר על ידי יהודה ואחיו יונתן כראוי. [על תהליך בניות והריסות החומות בפרטות ראה בעיר הקדש והמקדש ח"ב פרק ח].
ולא רחוק א"כ לומר שיהודה שינה את המערך האסטרטגי של העיר, במקום להוסיף על העיר יישובים נוספים מכל עבריה, העדיף לחזק את חומותיה ולבצרם במגדלים, דבר שהמשיכו בו אח"כ גם הורדוס ואגריפס בייתר שאת. וגם ייתכן מאוד שאף את החומה המזרחית הגביהו לצורך הגנת העיר, ובכך נסתם חזון היישוב על הר הזיתים.
ומכיון שכאמור בבנין החומה הצפונית השלישית התחיל המלך אגריפס והושלמה מאוחר יותר, אין לתמוה מדוע התוספתא והגמ' בשבועות אינם מזכירים את התוספת הזו שהוסיפו על העיר, כי בתקופה זו כבר חדלו אורחות פרזון בישראל, והלכו בה יותר פריצים מאשר חכמים. כפי שמספר יוסף [ומי שקורא את ספריו אין לו צורך בפירושים על אודות שנאת החינם שהביאה לחרבן בית שני]. זאת ועוד, כי מסירת שמועה זו על הביצעים היא מפיו של אבא שאול, ואין הגמ' עוסקת כלל בחקר המקום. ואותה נפקא מינה שתהיה מידיעת התוספת בהר המשחה, תהיה גם על התוספת הצפונית. והנה עד היום אין לנו שום ידיעה כלל על מ"ש הגמ' שירושלים הייתה שלש פרסאות, היכן היה ואם נתקדש וכו'. וא"כ אין פלא על כך שגם מצב היישוב המזרחי אינו ידוע לנו.
ז. מקומם של הבצעים ומקום שרפת הפרה
ומכיון שכבר כתבתי במקו"א [ראה תנובות שדה גיליון 26 28] להוכיח שחומת היישוב בית פאגי המערבית הייתה חומת ירושלים, א"כ על כרחך שסיום הביצעתה העליונה הייתה מעבר לכרס הר הזיתים אבל לא ירדה ולא הקיפה את ההר ממזרח.
וראיתי בספר הר הקדש לגרמ"נ שפירא (עמ' כו) שכתב שדווקא לכיפת הר הזיתים האמצעי. קוראים חז"ל "הר המשחה", ודווקא את כיפה זו הייתה מקיפה חומת הביצעתה השנייה, ולא את יתר הר הזיתים לא הצפוני ולא הדרומי [ומאוחר יותר ראיתי שכבר הרב הורוביץ בספר ירושלים בספרותינו עמ' 139 כתב כן]. ולענ"ד הגם שדבריו ביחס לכיפה הדרומית נראים נכונים. ביחס לכתף הצפוני – הר הצופים, דבריו אינם נראים לי כלל, כי אסטרטגית אין בדבר תועלת, כי כל הר הצופים עדין שולט על העיר. וראה במסכת מכות בסופה שמהר הצופים ראו ר"ע וחבריו את הר הבית וקרעו בגדיהם, ע"ש. לכן ברור שעכ"פ בחלקו הייתה החומה עוברת גם בהר הצופים. ואם נקבל את המסורת האומרת שמקום שרפת הפרה הוא בכתף הדרומית, מוכח א"כ שגם הכתף הזו הייתה מוקפת חומה. ואין לתמוה על מה שיש שם קברי נביאים, וכו' כי בגמ' בשבועות הנ"ל מבואר שאת הביצעתה העליונה הוסיפו "עולי גולה" כלומר בימי בית שני, ובימי בית ראשון ללא ספק לא נתקדש, אלא אדרבא במלכים-א (יא,ז): "אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב בהר אשר על פני ירושלים". ואח"כ כשהקיפוהו חומה לא פינו את קברי הנביאים, כי אין מפנים קבר נביא. ולר"ע שכן מפנים, י"ל שזה דווקא מירושלים המקודשת, ולא ממקום זה שלא נתקדש. וייתכן שהטעם האמיתי שלא קדשו את המקום הוא משום שהיו בו קברים, כי מה שאומרת הגמ' שאין מוסיפין על העיר אלא במלך ונביא וכו' עדין אין בו נתינת טעם למה באמת לא קדשוהו במלך ונביא וכו'. אם כי אין כל ידיעה קדומה וברורה על המסורת הזו שאומרת שמקום שרפת הפרה הוא בכתף הדרומי. [ועתה בא ליידי ספר ירושלים בספרותינו לרב, וכותב (בעמ' 139) ששלמה המלך בנה את הבמות בכיפה הדרומית של הר הזיתים (הנקרא ג'בל בטאן אל-הוה), ועל זה מסופר אחר כך במלכים-ב (כג,יד): "וישבר (יאשיהו) את המצבות ויכרות את האשרים וימלא את המקום עצמות אדם". ולפי"ז הקברות בכתף הדרומי הם כבר מימי יאשיהו. וא"כ אם הקיפו אח"כ את המקום, ופינו משם את כל הקברות, וכו' ונהפך להיות מקום שרפת הפרה, זאת לא אדע. ולדעתי אין הכריח לדעה זו. ושוב ראיתי כי כמה וכמה מסורות נמסרים בעניין זה, בכפתור ופרח (פרק שישי) כתב שמקובל שהמקום הוא צפונית לקבר חולדה, כלומר בהר הצופים. ולונץ בהערותיו שם (עמ' עו) כותב שהוא דרומית לקבר חולדה. ולי נמסר על היות המקום בדרום אצל הבאר שליד קבר חנה וז' בניה. וכן ראיתי בספר מחקרי שנקרא "הר הזיתים" שכתב שהמסורת היא שמקום שרפת הפרה הוא בהר הדרומי (וכעת אמ"א). ובירושלים בספרותינו כותב שהמסורת היא שהמקום הוא למטה מקבר חולדה. (ולשיטתו הולך, שרק הרכס האמצעי הוא הר המשחה, כאמור). א"כ כל אחד משלשת הכיפות שיבחר הבוחר, יכול הוא לומר שכך המסורת. ולדעתי מסתבר שכל המקומות נכונים, וכולם אמת, כי אין קפידה בדבר, אלא שיהיה השורף אותה רואה מההר את פתחו של ההיכל. ואכמ"ל].
ח. מקומה של החומה המזרחית של הר הבית וגילוי החומה השניה
חומת הר הבית המזרחית הנמצאת כיום כל הממצאים מראים על כך שהוא מקום החומה העתיקה מימיות הבית השני. ובן אותה תפוקה ר' יוסף הספרדי בספרו דברי הימים למלכי תוגרמא (ח"ב דף לו,ב) כותב: "בשנה ההיא (ה"א ש"א) העיר ה' את רוח סוליימאן מלך יון ופרס ויאמר להקים את חומות ירושלים וכו' וישלח פקידים ויבנו את חומותיה ויציבו דלתותיה 'כבראשונה' ומגדליה 'כבתחילה' וכו' גם התעלה הביא העירה פן יצמא העם" וכו'. תיאור מדויק זה של איש ישראל בן התקופה, לדעתי אינו מצריך להשערות נוספות, אבל כבר הרב במקובל ר"ע חי ריקי בספרו אדרת אליהו (בקונטרס מי נדה סימן לו) שחקר את הנושא כדבריו, כותב: "נראה כי אף כי חומות העיר נבנו על ידי מלך ישמעאל שנים הרבה אחרי חרבן בית שני, מכל מקום על היסודות הראשונות נבנו, וכו' כי מזוזותיו (של שער הרחמים) מחדש נבנו בבנין אבן, המשקוף שעליה וכו' פיטורי ציצים, נראה לעיניים היות האבן ההוא מזמן קדמון מאוד, וכנראה ששם מצאוהו בארץ במקומו" וכו'. השערה זו שמצאו האבנים ובנו מהם מחדש אם כי לא נפלאת היא, עכ"פ החומה אינה עתיקה, ויעידו הכתובות בערבית המסותתות על האבנים באזור השערים, וכן חרכי הירי המעידים על בנין החומה לאחר המצאת הרובה, ועדותו של רבינו עובדיה מברטנורה, שהיה בירושלים כמה עשרות שנים בלבד לפני שנבנתה החומה על ידי סוליימאן, שכותב שהעיר חרבה ואין לה חומות סביב כלל. מכל זה נתן ללמוד בבירור כי אכן חרבה גם החומה המזרחית. ועכ"פ כותבים מספר חוקרים, והביאם בספר הר הקדש (עמ' רמ), כי מחפירות שנעשו במקום מתברר כי אכן כן הוא, ביסודות החומה המזרחית נתגלו אבנים עתיקות מאוד לכל אורכה, ולדעת כל החוקרים חומה זו היא חומת הר הבית. ובכמה מקומות עד היום נראה דבר זה לעין, ובפרט בקרן הדרום מזרחית. [ויש לציין כי אמנם מפורסם שסולטאן סלימאן בנה את החומות, אבל פחות מפורסם הוא שלא הוא בעצמו פיקח על הבניה, אלא שר האוצר שלו שהיה יהודי, כפי שכותב ר' יוסף סמברי בדברי יוסף (עמ' 584): "הוא בנה את חומת ירושלים על ידי הנגיד ר' אברהם קאשטרו, שהיה במצרים מושל על בית המטבע" וכו'. ולכן לדעתי קרוב לודאי שהחומות נבנו והושתתו במדויק, עד כמה שניתן, על גבי החומות הישנות, שגם שימשו להם כיסודות. וכל הפקפוקים והרמזים שנכתבו על ידי פאת השלחן וכו' אודות החומה המזרחית נתברר מעל לכל ספק שאין בהם אמת. וחבל מאוד שגם בזמנינו יש מחברים שנמשכים ומעתיקים דברים כתובים, בלי לבדוק את המציאות בשטח.
ומכיון שכן מסתבר ששרידי החומה השניה שנתגלתה מזמן לא כביר כ 16 מטר מזרחית לחומה הקיימת, לא רק שאין בה כדי לערער את מקומה של החומה הקיימת, אלא יש בה כדי ללמדנו על הבצעתא התחתונה, שהיא היא אשר שרידיה נתגלו מזמן לא כביר. ובכלל ירושלים המקודשת היא. אבל לא בקדושת הר הבית. וכאמור לעיל, כבר יוסף בן מתתיהו מספר על כך שהורדוס היה צריך לפרוץ להר הבית בשתי החומות המזרחיות, כך שללא ספר חומה זו לא נבנתה לא על ידי הורדוס ולא על ידי אגריפס בנו, אלא קודם לכן. וננסה לברר מתי.
בחשמונאים (א,יב, לו – לח): "וישב יונתן אחרי כן ירושלימה ויקרא אל זקני העם ויועץ עמהם לחזק את מבצרי ארץ יהודה ולהגביה חומות ירושלים וכו'. ויהי בהתאסף העם לבנות ויתקנו גם את פרצי החומה היישנה, ושמה כפינתא, אשר התרועעה מקדם לנחל". "כפינתא" זו התעלם ממנה יוסף בקדמוניות (עמ' 90), ולא כתב בה דבר. אבל הרי הנחל היחיד בירושלים הוא נחל הקדרון המזרחי, גם לשון "מקדם" מורה על כך שהמקום הוא במזרח העיר. ולכן כותב הגרימ"ט בעיר הקדש והמקדש (ח"ב פ"ט עמ' סה) שמסתבר שצריך לומר "כפילתא", והיא החומה החדשה הנ"ל, ששרידיה נתגלתה ממזרח לחומת הר הבית. וא"כ נתברר לנו זמן חידושה של חומה זו, וישסודותיה היו עוד קודם לכן. ועדין לא הצלחתי לעת עתה לגלות כלל שום רמז על החומה (הבצעתה) העליונה. אבל מכיון שנתגלתה חומה אחת א"כ תבוא זו ותלמד על רעותה, שגם היא נמצאת אי שם במרומי הר המשחה. גם היות בהר הזיתים לא פחות מ 15 בורות מים, מעיד על כך שהיה במקום יישוב. וה' יאיר עינינו.
דברים אלו שכתבתי דעת לנבון נקל כי בנויים הם ברובם כיפין על גבי כיפין. והשערה אחת מחזקת את חברתה. אבל ידוע שבמקצוע זה אי אפשר להימלט מהשערות. והריני חייב להודות כי שלא כהחלטתי בענין ציון – עיר דוד, עדין יש תהיות בליבי על היות קבר חולדה בהר הזיתים, ועל הערפל הגדול שסביב לשתי הביצעים. אבל דומני כי יש בדברים די והותר כדי ליישב את המסורת המקורית. וכן ברור לי מעל לכל ספק שבימי בית שני, שעליו אנו מדברים, לא היה יישוב גדול במזרח הר הבית, וכל שכן שלא ייתכן כלל לומר שעיקר היישוב היה במזרחו של הר הבית, הגם שתאורטית אין לדבר כל מניעה, המציאות הייתה אחרת והיא שקובעת.
ובצאתי הריני מזכיר דברי הנביא ירמיהו פרק כט: "דרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום". והגם שבירושלים ביתינו, עדין אנו בגלות, כי אין דורש ואין מבקש. ואם על עיר בגולה נאמר דרשו, מה נענה ומה נאמר על ירושלים העיר אשר עיני אבותינו אליה ובכל שנות הגלות שם ישבו גם בכו, האם גם עלינו רק להמשיך ולבכות את העיר אשר עתה כבר היא בידינו ? שמא עלינו לעשות מעט מעבר לכך ! ולפחות לדרוש את שלומה. הלא בידינו הדבר. ומה ששגור ומשוגר בפי כל כי בית המקדש יבנה משמים ואין להשתדל בדבר, אינו נכון כלל, לא שהאגדה אינה נכונה, אלא שמצות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" היא מצוה מתרי"ג מצוות, ונוהגת גם כיום, וכמ"ש האור החיים הקדוש (שמות כה,ח). ומפורש ברמב"ם (הל' בית הבחירה א,א): "מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו קרבנות וחוגגים אליו שלש פעמים שנאמר ועשו לי מקדש". ומי גילה רז זה שיש להמתין עד שירד המקדש מן השמים?.
הרב דוד אביטן שליט"א
המכון למצוות התלויות בארץ